מציירת אותך בחשכה
ואיך זה אהוב שאני מציירת אותך בחשכה
שנינו מניחים ראש על כפות ידינו בעצב ובשמחה
ובלבנו
מציירת מקום גם לילדנו
אך זה אהוב שעודני מחכה
ואתה מאחר לבוא
אולי עיקשת אני,על החופש
לכן אינך בא אותי לבקש
אך הפחד מליפול אל תהום האכזבה
גדול
ולעלות חזרה הדרך מכאיבה
אז כל חשכה
אני נושאת תפילה
אל כוכב מרום
שתהיה אמיתי
ולא עוד חלום
שתהיה כאן לצידי
ולא עוד אבי מאגדה
שקראתי בזמן ילדותי
לפני השינה
|
|
|
|
זאת רק תקופה
אתה יודע זאת רק תקופה
של סערה שבי מתחוללת
היא תחלוף
שתאחוז לי יד
היא תחלוף שתלחש מילים חמות של אהבה
שתהייה עמי
ותהפוך לאהוב
אתה יודע ,בתקופה הזאת
למדתי הרבה
אני יותר בוגרת עכשיו
אני רואה דברים בצורה אחרת
וכשאחזיק בידך החמה
אדע
כי הגענו
אל חוף מבטחים
בטוחים ואוהבים
|
|
|
|
אני רוצה
אני רוצה לנשק בעדנה וברוך
את שפתיתותך
אני רוצה להקשיב לפעימות ליבך
לדעת מתי הוא שלו ומתי הוא מתפרע
אני רוצה לנשור מעינייך
ולהתנפץ כזכוכית על הרצפה בזמן עצבותך
אני רוצה להכיר כל גיד בפנייך
כל שערה מראשך
ולהיות הנפש שלך
|
|
|
|
כמו בימים ההם
כמו בימים ההם
רוצה לצחוק איתך
כמו בימים ההם
רוצה להלך לצידך
ולהרגיש שהעולם שייך לנו
כמו בימים ההם
להיות שלך
להרגיש את נאיביות נעורינו
כמו בימים ההם
להיות רק אני ואתה
במרדנות עיקשת
לגלות עולם
|
|
|
|
צחוק ילדים
צחוק ילדים
כובש ומתגלגל
צחוק מלא תמימות
ושלווה
כבעולם של משחקים
צחוק ילדים כובש ואדיר
אליו אי אפשר להיות אדיש
|
|
|
|
שינוי
הגל שעבר עכשיו
ליד החוף
לא אותו הגל
שעבר כאן אתמול
והסירה שעגנה
הפליגה לארץ זרה
בתוך השקט והשלווה
איש ואישה עוברים
יד ביד בשקיעה אוחזים
ועל פניהם רואים את הסימנים
סימני אהבה
|
|
|
|
כלב עזוב
ראיתי
כלב עזוב
לבד מטייל
על שפת הים הכחול
עיניו הטובות
מחפשות
מסתור
מהגשם והקור
מחפש מלונה קטנה
ועצם טעימה
ויד הנותנת חום ואהבה
|
|
|
|
אור חדש יפציע
כשהיום דועך
יושב לו אדם
ומתעד
את מחשבותיו
בחוץ
השמיים נמלאו כוכבים
ובלבו , מכאובים , וריגושים
אך יודע הוא כשהמחר יחל
אור חדש יפציע
ויתמלא תקווה
להמשיך לצעוד
באותה הדרך
שלעצמו בחר
להיות בה מאושר ...
|
|
|
|
שכחי
שכחי הוא אמר
כל שהיה בנינו נגמר
כנראה שמיצינו את כל גבולות אהבתנו
למרות שישנו כאב בפרידות
הדרכים לשנינו שוב חופשיות
היא ענתה
ליבך לא יוכל להיות לבד
מבלי שידי תחזיק בו
הוא יתנדנד כנדנדה
ברוח פרצים
אנא הישאר
אל תתחיל לוותר
אפשר לנסות שוב
אם רק תרצה להיות עוד אהוב .
30/6/2003
|
|
|
|
אם
ואם השירים הם בדמך
ורצונך להיות משורר
אז לך בעקבות חלומך
והגשם אותו
אם הציור הוא בדמך
וידך אוהבת לצייר
את העולם הגדול
בשלל צבעי המכחול
אז צייר
ועל חלומך להיות אומן הציור
אל תוותר
ואם אור הבמה
קורא לך להיות שחקן
להלביש על פנך בכל מונולוג ,בכל הצגה מסכה
אז הגשם את רצונך
כי אם תצעד
אל עבר היכל התהילה
ותגשים בצעדי ענק את האומנות שבך
רק כך
העולם יגלה ויכיר בכשרונך
30/6/2003
|
|
|
|
סתיו
עוד מעט , יחלוף לו הקיץ
העצים ינשרו
ורוח תשא את עליהם הססגוניים
ותפזר על המדרכות
זה סימן כי הסתיו בפתח
עם ציוץ הנחליאלי וקישוט המדרכה
הנה חלפה לה עוד עונה
|
|
|
|
כשיעלה הבוקר
כשיעלה הבוקר העולם יתחדש
ילדי הגן אשר עד לא מזמן שיחקו במשחקי החצר
ילכו הם אל בתי הספר ושם ילמדו על החיים
כשיעלה הבוקר העולם יצבע בשלל צבעים
אנשים משתנים , לקצבו של הזמן
פרקים ישנים נחתמים ופרקים חדשים נפתחים
העולם מלא בשפע
פותח לנו את שעריו
ואנו רק צריכים לקטוף את פרותיו
|
|
|
|
מה היא אהבה
אדם
חווה את האהבה ,נשבה בקסמה
אך , מה היא אהבה באמת אם היא רק רגש
ולא משהו נצחי
כשהרגש נגוז
אהבה חולפת כרוח
ולאדם משאירה סימן וגעגוע
|
|
|
|
בעוזבך
בעוזבך את ליבי נשארו הסימנים
כמו פיסעות רגליים על החול
שנשטף בגל הכחול
ולי נותר רק לזכור
את כל שהיה
מיום הגעתך אל חיי
ועד לעזיבתך
|
|
|
|
צדפים
צדפים פזורים על חוף זהב
אנשים מטיילים לאורך החוף
הים מתנפץ על סלע
ספינות מפליגות לארצות נוכריות
רוח סתווית מלטפת בעדנה את גופי
עיניי נישאות לאופק
נגן רחוב מנגן מוסיקה קלאסית
מנעים את אוזני העוברים ושבים
על החוף צדפים פזורים
והים
שלו ונוגה
|
|
|
|
מכתב
מעל דף לבן יושב אדם וכותב לך אישה
כמה אותך הוא אוהב
ידו מעט רועדת כמו חוששת שפן תבוזי לאהבתו
ולא תביני את אשר חש ליבו
עכשיו ...רק המילים הם תיעוד אהבתו אלייך אישה
ושם , מבקש הוא שתאהביהו
והוא ...לך לנצח יהיה לטוב ולרע
מול דף לבן
יושב אדם וכותב לך אישה
ושם ...בין המילים מבקש ממך מעט אהבה
23/11/2003
|
|
|
|
ירח
ירח חודר מבעד לתריסים
ואני כמהה לאהוב
היד על דף לבן כותבת לך ,שיש בי כל כך הרבה מה לתת
אך המילים נשארות בין השורות
וכמו בתמימות נעורים מציירת לב גדול עם חץ
כותבת את שמי ומחפשת לכתוב בצדו של החץ את שמך
אך תמיד המקום נשאר ריק
רק צביטה מעוררת כאב
בחוץ רחוב הומה אדם מביטים על הכוכבים
אוחזים ידים נושקים שפתיים
מבטיחים הבטחות
ולי
עוד לא בא האביר להבטיח לאוהבני
והמילים כמו אני אוהב מהדהדים בראש כאילו לקוחים הם מתוך סרט
בחדר באפלה, מוסיקה חרישית מתנגנת
חצי כוס ברנדי משובח בגביע יין
ואני
מחכה לרגע האמיתי
שתבוא לקחתני אל עולמך
אך זאת רק כמהה
ירח חודר לחדרי
עד לעצבותי
|
|
|
|
חורף
רוח עזה נושבת ,גשם יורד ונושר כעלים
מבתי השכנים כמה מנורות דולקים
מאירים את החשכה
מבט חטוף מן החלון
נראת השכונה זרה וקרה
ספסלים דהויים עצים ערומים
אך בחדר חם ונעים
אש דולקת באח
על שולחן מונח
ספל מרק חם
ועל פלאי הטכנולוגיה
משוטט לו אדם
|
|
|
|
חלומות
בשמים
נתלים עם ערב
ירח וכוכבים נוצצים
על הכר
בחדר
נעצמות עיניים
חולמות חלומות
אך כשהעולם מתעורר
החלומות הופכים למשאלות
ויש האומרים
שביום מן הימים הם מתגשמים
24/11/2003
|
|
|
|
מיתרי גיטרה
ידיי פורטות כעת על מיתרי גיטרה
שירים מתוך ספר
כך העולם שלי נפתח לפניכם
אתם ואני משוטטים על כנפיי הדמיון
ואני לוקחת אותכם איתי אל חולמי אל תקוות שאיפותיי
ואתם שרים באים אחריי
הגיטרה
צובטת
נוגעת בכם
מזילה דמעה מעינכם
ומצחקקת שפתיכם
ומספרת לכם ערב אחד
את עולמי
שלא תשכחו לעד
21/12/2003
|
|
|
|
זעקת הרוח
הליל ירד
שמי מרום האדימו
הרוח שנית זועקת את זעקתה
כאישה בלויה מסתובבת היא ברחוב
ידיה נוגעות בכל
בגלי הים, בחלנות הבתים
בענפי העץ אשר בשדרת הגן ניצבים
לא נחה לרגע,שורקת זועפת
אך שעולה השחר
כוחותיה נחלשים
שהשמש עולה וזורחת
מבין ההרים
|
|
|
|
בשדות חיי
בשדות חיי
עוד מטיילת בין שביליהם לבדי
עוד לא בא הצייד, לצוד את ליבי
בחדר נעוריי
מיטה לבדה
שידה מלאה בספרי המשוררים הגדולים
וולך, גולדברג, אלתרמן, ושירת רחל
עוד הלב מייחל
אך רוח נעורים בך עוד משתוללת
אל תפח שערי בתי אינה עוצרת
בשדות חיי
עוד ממתינה לצייד אשר יצוד את ליבי
ויבקש את ידי
|
|
|
|
ביתי הקטן
ביתי ניצב מול הים
בצוהרי השבת,לאחר התפילה
את חלון חדרי אני פותחת
מול עיניי משקיף נוף מרהיב של ים
בגווני כחול תורכיז
ריחו ושרתו מתערבבים להם עם ניחוח התבשלים
אשר ממתינים עבורי על שולחן המטבח
זהו ביתי הקטן
של ימי שישי ושבת
מני תבשיל, תפילות מספרי הקודש
וריח מלוח של ים
|
|
|
|
עיר קטנה
עיר קטנה
בה יושבים המשוררים והסופרים
בבתי קפה, בין העוגה לסיגר.
על מפיות מהודרות
את שיריהם וסיפוריהם ידיהם כותבות
כל משורר ושירו
כל סופר וסיפורו.
השקט, והשלווה
הנוף המרהיב
והעונות המתחלפים אינם קשים .
הקיץ לוהט, הסתיו מלחש , החורף מלטף .
עיר קטנה, בה תמצא את האומנות בכל פינה
|
|
|
|
כזאת אני
כזאת אני השבה לזיכרונות
אוספת מילים ותמונות
אוהבת להיזכר באנשים מקומות
אהבות ראשונות אכזבות
ברגעים שאבדו
ולאחור נותרו
כזיכרונות אשר בשיר לעד ישמרו.
|
|
|
|
דרכה של אהבה
מתוך שיכחה
מתעוררת לה
אהבה נושנה
למרות השנים
והאחיזה בזמן שיגליד פצעים
עתה הם נפתחים
שדמותך אלי מחייכת
מתמונה שהותרת למזכרת
האומנם
זאת דרכה של אהבה בעולם
להיות כגחלת
בנפש המאוהבת
ולהיכבות במים
שהלב חצוי לשניים
|
|
|
|
תחנות
כה רבים התחנות שעברת
אך תמיד האמנת
שבסוף מכאוב נמצא
האור שבקצה מנהרה
הוא כמצפן
אותך מכוון
להמשיך ללכת בדרכך
להינות מכל מה שסביבך
משמש העולה בהרים
מציוץ ציפור בצמרות עצים
מרחש ים הנושק לחולות זהובים
מצחוק ילדים
משירים יפים שנכתבים
מול חלון פתוח
וחיוך של ירח
הנותנים כוח לגלגל אֶת גלגל החיים .
|
|
|
|
הקופסא
באחד מימי השבוע
הוצאתי מהמחסן קופסא גדולה
אשר עשויה מעץ
ולה מנעול נוצץ
מתוכה נגלו אליי
כל אוצרותיי
שהנעימו לי זמנים אחרים
וחיוך פרוס בפנים
למראה מכונת הכתיבה
שאבדו גווני אותיותיה
תקלטים ישנים
של ניגונים ניצחים
שעוד מתנגנים
בי מעוררים
רגעי עבר נשכחים
עטופים
בניחוחות קסומים
של תום ילדות וחדוות נעורים
שלא אשכח לעולמים.
|
|
|
|
שאתאהב
שאתאהב
כהלומות התוף יהלום הלב
כשידינו יהיו שלובות
בטיול נעים לאורך השדרות
לשעת ערב מאוחרת
שהעיר לאיטה נסגרת
בשלוות הלילה מתעטפת
או סתם כך לשבת בספסל נושן
להעביר את הזמן
בשיחה על רגש נפלא
שיתעצם בנו
ויסמיק בגוון אדמדמם פנינו
יחשוף סודנו
שאתאהב כל מה שסביב
יהפוך להיות מטפורה לשיר חביב .
|
|
|
|
לאן
הימים חולפים
קיץ מתיש מצופרי הפחד שנשמעים
ברחובות ריקים
והמראות שבמסך הטלוויזיה
מסירים ממך שלווה
שאלה צפה בליבך
לאן תוביל דרך
המלחמה
אם זה הוא ביתך
גינתך
שורשייך שנטעו בך
אביך ואימך
ובארץ ניכר
לא יהיה אותו דבר
כמו עץ הזית
שגדל כאן בחצר הבית.
|
|
|
|
האם
האם
שנחלוק חיים
נדע על רוחות הזמן להתגבר
כשנלמד לוותר
שנאהב גם את החסר
מפני שאנו בכל שנה מתבגרים
משתנים
האם תשתנה האהבה
או שמה תישאר צעירה ורעננה .
|
|
|
|
ציור
נשגבת בעיני זכוכית המגדלת
שדרכה עם קרן חמה מוזהבת
ציור בעץ חורכת נזכרת
בתקופה אחרת
אותה סיטואציה
בגינה ססגונית ויפה
יושבים אני ואהוביי מגלים לראשונה
את יכולת השמש העגולה
קרניה הזהובים לצבעים הופכים
כשהזכוכית היא המכחול והעץ לדפים
מציירים ציורים משונים
בשפתיי חיוכים נפרשים
כשהציור היה מוכן
תליתי אותו בקיר הלבן
בכדי שתמיד אזכר ואשמר
את ימי התום שלא ישובו יותר
|
|
|
|
עוד מעט
עוד מעט תרד שלווה
על העיר שכל שעות האור עמלה
ועכשיו יושבים אני ואתה לשוח
מול הים המלוח
אוספים שברי צדפים
אשר בתום גאות את החוף מקשטים
שוזרים מחרוזת יפה
מבטיחים שעד עולם תבער האהבה
הגלים רוחשים
בחיקם נשמע ניגון נעים
וידך שבידי
מאיצה קמעה את הלומות ליבי
|
|
|
|
פעם
פעם אהבתי
לתאר בשירתי
את דיוקן הסמטה
ההומה
לפרטי פרטים
משדרות עצים
מציוץ הציפורים
פנסים מאירים
והאנשים
ההולכים בדרכים
משחקי ילדים
כבשי אספלט סואנים
ושיבה הביתה
ברואתם את שקיעת החמה
כמו אומן המכחול
המכניס לבד לבן עולם גדול
בשלל צבעים
כך ציירתי לי פעם במילים
היום בגילי אינני מתארת כבר
על הנייר
כל דיוקן הסמטה
אלא משתמשמת בקולות הנשמעים בתוכה
|
|
|
|
אבנים
עוד משכבר הימים
אהב הוא להפריח חיים
באבנים
מעלות השחר היה הולך לים
ואוספם
בכל גודל וצורתם
אחר כך שב אל ביתו
מתחיל בעבודתו
מתבונן באבנים שעות
אחר כך ידיו היו יוצרות
באבן את דיוקני החיות
האנשים שראה ברחובות
כך האבן לאיטה
תמיד חיים חדשים קיבלה
לא עוד כגוף דומם מוטל בחולות
אלא קישוט נשגב לגנים ולכיכרות
|
|
|
|
אל תשכח אֶת שהיה
אל תשכח אֶת שהיה
השיחות הארוכות לאור הלבנה,
אשר אלינו ממרום חייכה .
ההליכה לאורך הסמטה
ההתבוננות יחדיו בחלונות הראווה,
האהבה שבלב נוצרה .
גם שיבואו ימים אחרים
מלווים בקולות רועמים
אל תוותר ותרצה ללכת,
כי לפני צאתך מפתח הדלת.
אזכיר הבטחות רגעים
עד שנשובה אל משכבר הימים,
בם הבטחנו לחיות יחדיו לעולמים
|
|
|
|
לאהבה אין גיל
רק לאהבה שאנו בלב חשים
אין גיל ואף לא קמט פנים
תמיד צעירה היא ורעננה
לכן אנו בני האדם נשבים בקסמה
מנסים לנתב לנו בה דרכים
בכדי להיות מאושרים
גם אם לא תמיד היא מאירה פנים
אך היא רגש נפלא שחווים
אין לה גיל ולא קמט פנים
עטופה בשלל גוונים נשגבים
לכן תמיד בקיומה מבקשים
שלא נרגיש לעולם בודדים
|
|
|
|
אֶת שמי
אֶת שמי נתנה לי אימי
לו הוספתי
עולם משלי
עטוף בצלילים
מילים
האוספים
רגעי רינה ומכאובים
בחדר נפלא
כשחלון נפתח אז הים נשמע
משרה הוא בי שלווה
והאמונה להמשיך בשביליי
מחזקת היא צעדיי
|
|
|
|
בתוך השקט
כשהאור מתחיל לעלות
הרחוב הנעלה
עוד לא מתחיל להיות הומה
אז בתוך השקט בא לעולם
כילד תם
שיר המתעטף בשמיכת רגשות
חושפת סודות
אך כשהן משתחררים
השלווה באה לחיים
ואין יותר כעסים ומכאובים
רק חיוכים בשפתי הפנים
|
|
|
|
מעיין הידע
בכל לגימה ממעיין הידע
אין בי שובע
מכוון לדעת אני כמהה
מאין באים דברים
כל כך נשגבים
כפריחת הצמחים
ממעוף הציפורים
העפים למרחקים
כדור האש התלוי במרומים
איך הוא עולה ויורד כמעלית אל בין ההרים
וקרניו הזהובים
חום נעים מפיצים
זהר הכוכבים בלילות
שעוזבת את הגוף השינה
כשהעיניים אינן מבקשות
בעולם החלומות להיות
הן מתבוננות בלבנה
אין בי שובע רק כמהה
לגלות לדעת יותר את עובדות החיים
שעל פני האדמה
אשר ממנה אנו מתקיימים
|
|
|
|
מים
בעמדי בגשר באחד הימים השתקפו פניי
על פני המים כבראי
מהרהרת לעצמי .
כמה הם נשגבים מקור חיים לחיות לצמחים
רוויה לאנשים לעתים סוערים זוהרים עכורים
טהורים עומדים קדושים ניגון נעים .
למתבוננים ברגעי מעבר
בשקיעת האור בפסגת ההר
למבקשים שיהיה טוב בבוא המחר
אילו אני שקועה בהרהורים אחרים
על אדמה בה יקמלו הצמחים
והצמא תידבק בשפתי אדם
שיישא תפילה שיזרמו בשפע המים לעולם
|
|
|
|
עולם ללא אומנות
בואו ניתן למנגינה לרגע
להתנגן ברקע
אז נעצום לנו עיניים ונדמיין עולם ללא אומנות
איך לדעתכם היינו חיים בעולם כזה
שלא יכולנו לבטא רגשות
בואו נמשיך במסע הדמיון המוזר הזה
וניקח את רגש האהבה
שהוא עז ונפלא
שהוא בסופו של דבר הניצחון לבדידות
איך היינו מתארים אותו ללא עולם האומנות
האם ? רק בליטוף במבט
והאדמה האם בעולם כזה נטול רגש יכולים
לפרוח פרחים בשלל גוונים
אז בואו נסיים את המסע
ונגיע למסקנה
כמה טוב ליצור בריאה של רגש לצד בריאת הטבע
ממנה אנו נהנים מכל רגע
|
|
|
|
דרך חדשה
אוגוסט 1994
בדף האחרון של הספר
ישנו פרק שמספר
על האדם שהתבגר
בין העונות המשתנות
ידיי כבר בשלות
למשוך בחוטי סוס החיים
ובגבו הצחור לדהור למרחקים
מפני שזה טבעו של אדם
בכל פרק שתם
לחפש אור ודרך חדשה
ליישם בתוכה את שאיפותיו
אשר היו לו רק כמשאלות ליבו
|
|
|
|
אימי
אימי
דמך זורם בדמי
באהבתך אותי עוטפת
בידייך הרכות מלטפת
אותך אני כה אוהבת
מפני שלי שם בחרת
חיים הענקת
לך שייך גם שירי
על כי נפשך קשורה בנפשי
ואת תמיד לצידי
בעצבותי ובשמחתי
|
|
|
|
הגאות
כשהגאות עוטפת גופך
ונטרקת דלת חדרך
זה סימן שאַת מבקשת
מעט שקט
כי מסביב אין שלווה
רק ויכוחים שבסופם שתיקה מכבידה
אך זאת רק תקופה היא תחלופנה
כלעומת שבאה
כשיתאספו השברים
ישובו הכוחות החזקים
להמשיך לראות באור שבסוף המנהרה
אֶת התקווה להתחלה חדשה
|
|
|
|
הזמן
הזמן כמו רופא
אשר אֶת הגוף מרפא
משכך כאבים
מאחה סדקים
הופך רגעים לזיכרונות
הנשמרים לעד באלבום תמונות
|
|
|
|
שביר
לפעמים שביר האדם
כמו צדף הים
שהגאות עולה
נושרת הדמעה
היד מוחקת תוגה
וכל שרוצה הוא להיות
הגל שתמיד קרב לחוף
|
|
|
|
שלווה
קו האופק האדים
שהחמה שקעה בהרים
הותירה גוונים אדומים
כגווניי האהבה העזים
מה נפלא כך לשבת
כשבחוץ רוח אביב נושבת
להתבונן בגוונים
לחשוף סודות כמוסים
בשעה
שהעיר מתכנסת בתוך עצמה
כשיורדת עליה השלווה
|
|
|
|
הנמל הישן
אל הנמל הישן מגיעה אני לפרקים
למצוא מרגוע בגליו הכחולים
מתבוננת בספינות הדהויות
המפליגות לארצות נוכריות ובדייגים הפורסים רשתות
בעיני הנמל השתנה קמעה
אך לא איבד לגמרי את יופיו הנפלא
עדיין שירתו ענוגה מקבלת בברכה
תיירים מארץ זרה
לראות שמש אחרת
העולה ויורדת
כמעלית אל פסגות ההרים
ויופי של שחפים
אילו אני מצדפיו שוזרת
מחרוזת נהדרת
שתהיה לי למזכרת
מטיול קטן
בנמל הישן
|
|
|
|
השוק
יפה היום השוק עטוף הוא בשלל גוונים
אשר נגלים לעין מתוך הדוכנים
שם אני אוהבת להיות
למצוא אוצרות
להאזין לקולות לצלילים
להריח ניחוחות ערבים
של פיתות גדולות
אשר בתנור אבן נאפות
לשבת לרגע ללגום מיץ טבעי
אחר כך לשוב לביתי
כשהאוצרות בידי
שלי תמיד יזיכרו אֶת השוק הססגוני
|
|
|
|
שערי
אֶת שערי קלעתי לצמה
וראיתי בתוך הרעמה
שערה לבנה
בתחילה נמלאתי מורא
האומנם אלו סימני הזקנה שבאו אליי
וערערו אֶת שלוות חיי
|
|
|
|
כשהענבל נוגע ברוח
כשהענבל נוגע ברוח מעורר הוא בי געגוע
אל תקופה רחוקה
לימי הספר והמחברת הפתוחה
לרגעים בם עמדנו אם ובת
על כביש אספלט
כשבידי הבת תיק קטן
בגוון ארגמן
ובידה השניה
נפנוף לשלום והכניסה
אל שער בית הספר בו כבר התאספו הילדים
בכדי ללמוד על החיים
בכיתה
מלוח כצבע הפחם החכמנו לראשונה
מהספרות המיוחדות
המילים הנשגבות
אותנו לימדו המורים לפני שנים רבות
עתה נותר בלב רק געגועים
לימי הלימודים
בכל פעם כשנשמע הענבל זוכרת
ילדה קטנה היושבת ומחכימה מספר וכתיבה במחברת
|
|
|
|
השרף
בשנה שחלפה
ביושבי בגינה
ראיתי שנטף
מגזע העץ השרף
אך עודו פורח באביב נושר בסתיו
מקשט להפליא מדרכה בעליו
אוהבת אני לשבת תחתיו
עוד משכבר ימים
לחרוך עם השמש בעץ מרובע ציורים
המתארים
את הטבע הנפלא
שאותו האל ברא
|
|
|
|
על סף הדלת
על סף הדלת הם עומדים
שולחים מבטים אחרונים
עיניהם אדומות
מצריבת הדמעות
כשאחזה בידו
כמו ניסתה במבטה לדבר אל ליבו
שלא יוותר שאפשר לנסות שוב
אם רק ירצה להיות עוד אהוב
אך כשזה לא קרה
מבטם כבר היה זר
וקר
כאילו ביניהם מעולם לא חיברה
האהבה
|
|
|
|
דרכה של אהבה
מתוך שיכחה
מתעוררת לה
אהבה נושנה
למרות השנים
והאחיזה בזמן שיגליד פצעים
עתה הם נפתחים
שדמותך אלי מחייכת
מתמונה שהותרת למזכרת
האומנם
זאת דרכה של אהבה בעולם
להיות כגחלת
בנפש המאוהבת
ולהיכבות במים
שהלב חצוי לשניים
|
|
|
|
אישה
אישה
בכל סוף התחלה חדשה
פורחת בכל עונות השנה
בפתח חלונך ליל קיץ רענן
בצבעייך היפים צובעת אֶת המחר בכחול לבן
בחיקך נושאת עולם קסום ונפלא
בו אַת לא רק ידידה חברה
אלא הופכת להיות גם רעיה ואמא
החובקת בזרועותיה
ילד רך אשר מביא לחייה
אור ושמחה
|
|
|
|
הבט אל הים
הבט אל הים הזה
וראה איך למרות סימני הזקנה
בקצוות הגלים
עוד מושך אליו אלפי אורחים
הבט בסלע
בו תמיד נשברת כזכוכית הסערה
בחלוף ספינה
אתה ואני פוסעים לאורכו
שמותירים מאחורינו
פסיעות רגליים
מחר שנשובה לחפש שלווה
ומרחק מהשגרה
נחפשנה תפסיעות שהותרנו אמש
בתקווה שעוד נמצאם
אם עדיין לא חלפה סערה
וסחבה את כולם
אל זקנת הים
|
|
|
|
מים
בעמדי על גשר באחד הימים
השתקפו פניי
על פני המים כבראי
מהרהרת לעצמי
כמה הם נשגבים
מקור חיים לחיות לצמחים
רוויה לאנשים
לעתים סוערים זוהרים עכורים
טהורים עומדים קדושים ניגון נעים
למתבוננים ברגעי מעבר
בשקיעת האור בפסגת ההר
למבקשים שיהיה טוב בבוא המחר
ואילו אני שקועה בהרהורים אחרים
על אדמה בה יקמלו הצמחים
והצמא תידבק בשפתי אדם
שיישא תפילה שיזרמו בשפע המים לעולם
|
|
|
|
מה חולמות עינך ילדי בלילות
מה חולמות עיניך ילדי בלילות
שכבים להם האורות
את חדרך הנעים
מאיר לו אם חיוך תמים
הירח שבמרומים
האם אתה חולם על הצדף הססגוני
שאספו ידייך אל הדלי
כשטיילנו לאורך הים כשרצית לראות
ספינות מפליגות
לארצות נוכריות
או על האגדות
אשר בקסם הן עטופות
ואותך שובות
אז נותנת לאור שימשיך להאיר
את שלוות חלומך הזעיר
כשהשמש תעלה
לי אותו וודאי תגלה
|
|
|
|
מחפשת תשובות
שוב מחפשת תשובות
לכל השאלות
שאֶת ראשי טורדות
ככל שהזמן עובר
אני מתבגרת יותר
כך הכמהה לגמוע
ממעיין הידע
כי נדמה שאיני יודעת הכל
על העולם שהותיר בידנו האל הגדול
לכן מחפשת
דרך האמונה והשירה הרוחנית
תשובה לפלאי הבריאה
שאותי תמיד שובה
ברצון לגלות אֶת סודה
והקסם שבתוכה
|
|
|
|
סימנים
זה שיר שנכתב בים
שאופק נצבע בגוון אדמדם
וגליו ניגנו לי אֶת ניגנתם
הצדף
היה לי לעט, החול לדף
בו כתבתי הרהורים
וזיכרונות מתוקים מזמנים רחוקים
שהגל בסלע היכה
ידי רשמה
כאשר חלפה ספינה
חשתי בשלווה
רגע לפני הלכתי
הרהרתי לעצמי
גם אם ייעלם שירי
לתוך אדוות גלים
אני יודעת שבחול יישארו סימנים
של צדף ומילים
|
|
|
|
לשוב לאהבה
מקום בליבי לך נתתי
שבכתפך הנחתי ראשי
שהאמנתי לאהבה
שנישבתי ביופייה שהיא עזה
לעולם נשארת
ולב אינה שוברת
עד שראיתיך מתרחק
ליבך מליבי מנתק
הבינותי שאתה בז לאהבתי
שליבך לא יהיה עוד שייך לי
אך הנה הזמן רצה אחרת
הפגיש בנינו לאחר שנים בטיילת
כמו ביקש לתת הזדמנות נוספת
לשוב בשניים ליופי שבאהבה
המחברת איש לאישה
|
|
|
|
אספנית
אל תוך קופסא עשוית עץ
עם מנעול נוצץ
מניחה את המילים
שאספתי לאורך השנים
בכדי שאוכל לחלקם
לאנשים
ולהעלות בשפתיהם חיוכים
כי במילותיי
ימצאו פיסה מחיי
תיאור עולם לפי ראות עיניי
יש אנשים האוספים עטים נובעים
תמונות מכתביות
תמרוקי בשמים גלויות
מזכרות ממסעות רחוקים
ואילו אני אספנית מילים
בשביל לעלות חיוכים
על פני אנשים
|
|
|
|
דמעה
על לחי דמעה נושרת
כמו גל נשברת
בים סוער אשר בנמלו אין שלווה
הגלים נוקשים בדפני הספינה
אין נכנס ויוצא
מחוף זה
כי הלילה עצב עטף פניי
אך שהבוקר עלה
קרן שמש יצאה
ודמעותיי יבשה
הסערה שקטה
הלילה נשכח כלא היה
עטוף בעצב ועין בוכייה
|
|
|
|
יפה אַת עירי בשלכת
עיר קטנה
העצים שבשדרותייך
מפזרים באבנייך
עלים יפים
אַת לאט מקבלת
אֶת יופי השלכת
לאחר שבשלהי הקיץ חגגת
במופעי בידור לאנשים
קרקסים לילדים
עכשיו משאורחייך
שבו לבתים
שדרותייך כה יפים
בעלים שרשרושם כניגון פעמונים נעים
ואילו אני בכוכבייך מתבוננת
וכשהם נופלים
גם משאלה מבקשת
כה יפה אַת עירי בשלכת.
|
|
|
|
השחקנית
יושבת היא בחדר ההלבשה
מביטה במראה
אשר לשוליה הצמידה
תמונה משפחתית שבשחור לבן צולמה
מנסה להפיגע קמעה
מן המתח העוטף אותה
בכל הצגה והצגה
מדי פעם מוילון המשי מציצה
אל עבר ההיכל בכדי לדעת כמה אנשים הגיעו לראותה
במופע היחיד רגעי זיכרונות בו משתפת בגילוי לב ובהומור את הקהל בחלומותיה
וגעגועיה אל בית ילדותה
משראתה שרק עתה נכנסו האנשים לאולם יכולה להרשות לעצמה
לשבת עוד קמעה מול המראה
לקשט בעדנה פניה בסומק ורדרד ואודם ארגמן סיטואציה זו השיבה אותה
הרבה שנים אחורה
אל גלאי חמש שש איך עמדה כבר אז מול המראה לבודה בבגדים ססגוניים
השייכים לאימה מדמיינת אותה לגברת קטנה ועושה פרצופים מוזרים
כשפניה המלאות בתום
בסומק ורדרד ואודם אדום
כך גם בבגרותה
אהבתה לדימון ולמשחק גדלה
עד כדי כך שהייתה תופרת במכונת פתדל בגדים
בכדי להציג לחברים ולקרובים
שבאו לבקרה ממקומות רחוקים
את הדמויות שאספה מהסמטאות
בם אהבה לטייל עם חברותיה שעות ארוכות
כעת לאחר שנים רבות
עודנה מתשמשמת באותה קופסת האיפור שנתנה אימה
ובאותם גוונים שמדי פעם משנה
באולם כבר נשמעו מחיאות הכפיים שזירזוה לעלות לבמה
להתחיל לספר לאימה היושבת בשורה הראשונה
ולקהל הרחב רגעי זיכרונות מתקופת ילדותה ועלומיה
|
|
|
|
מקלדת הפלאים
כשהמוזה שותקת
השירים עומדים מלכת
המוסיקה מתנגנת
דולק המחשב
הסמן בו מהבהב
בשמיים נוצץ כוכב
ואז
כמו בקסם ידי מקלידה במקלדת הפלאים
שיירת ארוכה של מילים
האוספים מתוכי את כל סודותיי הכמוסים
|
|
|
|
חמדה
אחוז בידי בחמדה
בזמן שתשקע החמה
נפסע בטיילת ההומה
כשנתעייף מהליכה
נשב בסלע נצפה בלבנה
שיצאה ואילנו ממרום חייכה
נקשיב לים השר
נאכל ממתק משערות הסוכר
נשוחח ארוכות בשיחות
אלו יהיו גלויים כל הסודות
עד שנרגיש עייפים אל הבתים החמים
נשוב שלובי ידיים לא לפני שנבטיח שגם מחר
נשוב לצפות ביופי השמש השוקעת בהר
|
|
|
|
פרק חדש
הערב ירד על העיר
בלב נרקם עוד שיר
אשנב פתוח
בחוץ נושבת בעדנה הרוח
שאור פנס מאיר עלה שלכת
שניתק מגזע עץ אל אבני מדרכת
בו אני מתבוננת
מהרהרת
בזמן המתקתק
העבר שמתרחק
והופך לזיכרון בליבי
על מה שהייתי ומה שהנני
אישה
הלומדת כל יום פרק חדש
על העולם הנשגב
|
|
|
|
עלי העץ שבירים
עלי העץ שבירים
ברוח נישאים
על אבן המדרכה בה אנו פוסעים
אותה כעת ביופיים מקשטים
אהובים עלי ימים אלו של עץ נושר
מדרכה מקושטת
עדינות הרוח הנושבת המביאה עמה את השלכת
|
|
|
|
ציפור קסומה
ציפור קסומה העונה לשם אהבה
עם עיטור נשגב בכנפיה
מקוננת בחלונות הבתים
מצייצת ציוצים ענוגים
המספרים על כמהות לנדודים
עם שאר הציפורים
לארץ נוכריה ואינה יכולה
כי שייכת היא לאדם
אם תעוף איך יאהב הוא בעולם
למי יספר סודו
חוץ מרעים ואנשים שדמם זורם בדמו
לכן מלקטת פירורים
מכיכרות לחם כפריים
אשר בקנה מפזרים בשקט האנשים.
|
|
|
|
פסנתר
ניגון פסנתר
נשמע בתוך החדר
מפטיפון נושן ותקליטים שעברו זמנם
אך הם עוד לוקחים אותי לאי שם
היכן שצפונים הזיכרונות הגעגועים
כשהקלידים הלבנים
מתמזגים בשחורים
שפת התווים מדברת
כשהיד מנגנת
עולם נפלא
שנקרא בפשטות מוזיקה
המשיבה לחיים
רגעים בלתי נשכחים
שהזמן כבר הותיר לאחור
כל שנשאר זה רק לזכור
מקומות תקופות אנשים
שעתה עם ניגון הצלילים אליי שבים
|
|
|
|
להיות
כמה נפלאה האהבה
לכן אנו תמיד מבקשים להיות בתוכה
עד לזקנה
להיות
רוצה אני להיות
עינייך הרואות
צבעי עולם אנשים
אפך הנושם ניחוחות פרחים
שפתיתותייך המחייכות
למראה הילדים ברחובות
ממילים מצחיקות
רעמת השער אשר
ברוח העדינה תתבדר
הבגד החם העוטף גופך
הלב ההולם בחוזקה
המתמלא בכל יום עצב ושמחה
הידיים שיחבקו
ילטפו
יאהובו
בשעות ארוכות בהן הסודות יחשפו
כך מבקשת להיות באהבה
להתחלק בעצב ברינה
ולהנות בשניים מחיי שגרה
|
|
|
|
הים
הים
גדול כגודל העולם
עד שנדמה לי שבמשך השנים
אסף אל גליו הכחולים
סיפורים רבים
של אנשים קטנים
שמצאו בו מרגוע
נדמה לי שהוא כבר שמע הכול
עצב שמחה
מילים קסומות לאהבה
בין עלם ועלמה
אשר הביטו אל עבר שקיעה
העולם גדול
כגודל הים הכחול
שאסף לתוכו סיפורים רבים
מפי אנשים קטנים
|
|
|
|
אם ישאלוני
אם ישאלוני מה מעלה בשפתיי חיוכים
אומר בפשטות צחוקם התם של ילדים
מראה השמש הזהובה השקועת ועולה מחדש מבן ההרים
גוונים יפים שאת עולמנו מקשטים
שיר שנולד מתוכי ושילחתי אותו על פני מים
כשיגיע לחוף מבטחים
יקראו אותו עיני אנשים
והוא יאיר ל הם פנים
והאהבה לה יש לי תיאור מיוחד ונפלא
רגש עז שהולם בלבבות
והאדם אותו כל חייו רוצה לחוות
אם ישאלוני מה מעלה בי חיוכים
זה העולם הטבע הצבעים אנשים ילדים
שירים מרגשים שלעד נשארים
|
|
|
|
השופר
מבית הכנסת
תפילה נאספת
אל שעריי שמיים
מלבבות אנשים
שנשמע השופר
בהוד הדר
אוסף תפילותינו
אל אבינו מלכינו
כי לנו נתן חיים
הים היבשה
תבונה בחירה
ויופי נשגב כעולם
|
|
|
|
שיברי אהבה
בעומדי בחול
מול הים הכחול
צופה
אל עבר החמה
נזכרת
בפסיעה אחרת
בה הלב ידע
אהבה יפה
ידי בידייך הייתה
מול אותו הגל שעליו הפליגה
הספינה לארץ זרה
עתה כל שנותר
רק גל שנשבר
בסלע
בחלוף ספינה
ושברי אהבה
כצדפים הפזורים
בחולות זהובים
בתום גאות .
|
|
|
|
שנה אחר שנה
לכל עונה
יש מילים ומנגינה
לזהב הקיץ היבש ניגון גלים
ציוץ ציפורים בצמרות עצים
לשלכת רשרושי עלים
כשהרוח בם נוגעת הם נשמעים
כענבלים
לחורף טיפטופי מטר בחלונות
סמטאות ריקות
אהובים עלי העונות המתחלפות
שנה אחר שנה אני נהנת לראות את הצבעים
לשמוע בתוכם ניגונים
בכל הססגנונות והמקצבים
|
|
|
|
החדר
יפה בעיני החדר
בו ניתן להסתגר
דלת לנעול
לשכוח הכל
להקשיב לעצמך
להלומות ליבך
לנשימותייך
שהעיניים עצומות
רגליים משלובות
קשובה לצלילים שאותך עתה עטופים
פוסעת בדמיון כמבקשת מפלט במקומות רחוקים
עד עולם המציאות יירגע
ותשכון בו השלווה
אז תיפתחנה הדלת
אהיה יותר מחויכיית
לאחר שנרגעתי ממדיטציה נעימה
עם צליל שחודר לנשמה
|
|
|
|
שעה של הרהורים
בשעת צהרים נעימה התיישבתי לי בגינה
ושקעתי בהרהורים
על ימים אחרים
כשבראשי תמונה ציירתי לי
בה יושב בחיקי ילדי
כשבחוץ נשמעת צהלת ילדים
מהסמטאות הסמוכים
שהם ממהרים אל שערי הגן ובתי ספר בכדי להחכים
על עובדות החיים
אילו אני ממשיכה לרקום את התמונה
מוסיפה גוונים וסיטואציה
של ילדי הקט המנופף לשלום
שמבטי מלווה אותו עד משחקות ידיו במשחקי התום
אך בשובו לחיקי מאיר הוא פניי
שכל העת מלטפות שערותיו בעדנה ידיי
עד ששפתותיו הקטנות
לי באהדה אמא קוראות
שעה של הרהורים בי חלפה
ביושבי בגינה בבית נעוריי
נותנת לזהב הקיץ לשלוח קרניים חמות לסנוור עיניי
|
|
|
|
עשרים שנה
עשרים שנה
אור בחייו לא ראה
מאז המלחמה הארורה
ולא זכה
לראות את גידול ביתו הקטנה
שבינתיים הפכה לאישה
הכמהה לשתף אותו
לחוות חיבוק אב והוא לחוות ולהתגאות בבתו
שדמה זורם בדמו
עשרים שנה חיי בחשכה
אילו אני המשוררת מקווה
שישוב עוד לחיק ביתו משפחתו וייתן להם אור ושמחה
כמו שמו
שנתנתה לו על ידי אימו ביום הולדתו
שיר זה נכתב כמחווה לרון ארד
שהיום מלאו לו עשרים שנה
לשבי ומי ייתן ויזכה הוא לראות את האור
ואת משפחתו
וכמו כן תפילתי שכל השבויים מהמלחמה הזאת
ישובו גם הם לביתם
|
|
|
|
אל מול ים ניצב ביתי
אל מול ים ניצב ביתי
בצהרי שבת לאחר התפילה פותחת את חלון חדרי
מול עיניי משקיף נופו המרהיב
בגווני כחול וטורקיז
ניחוחו ושירתו בגליו חבויים
<
מתמזגים עם ניחוח התבשילים
שעל שולחני במבטח ממתינים
זהו ביתי הקט
אשר בימי שישי ושבת
מונחים בשולחן תבשילים
ספרי קודש שמתוכם נשמעת התפילה
המברכת בהוד על שבת המלכה
|
|
|
|
חלון לעולמי
נפתח חלון לעולמי
כשהשלתי מעל ליבי
כל שמחותיי וכאבי
שימרתי אותם בשירים
אשר שלווה בי משרים
נותנים לי דרכם
להבין את החיים והעולם
לראותם בריאיה אחרת
שמשתנה מתבגרת
כך בתוכה אני גדלה
ממנה מחכימה מהרוחניות שבתוכה
ומודה לאל שהיא בחיי
מאירה באורה הרך את עיניי
|
|
|
|
מכתב
כבר ימים רבים מול דף יושב אדם מנסה לתאר במילים
מה הוא חש בפנים
אך מילותיו עומדות מלכת ידיו רועדות מעל המקלדת
הוא מהרהר שעות רבות על אותן רגשות קסומות
שלפתע חש בראותה חולפת מול פניו
סמוק הוא בגוון אהבה מבריקות עיניו
כברק התום הנמצא בעיני הילד הרואה לראשונה
עפיפון ססגוני עף ברקיע
אך לשעת ערב באורם של הלבנה אשר לו חיוכה שולחת וזהר הכוכב
הוא מצליח לכתוב מכתב
בו כותב שיפגשו לא יהיה אדיש שוב לרגשותיו
אומץ הוא יארוז בכדי לה
את דברי האהבה שעבורה במכתב
אמש כתב
|
|
|
|
גוף
העיניים הכל רואות,
צבעים מראות .
רעמת שער הנקלעת לצמות ,
האוזניים , צלילים שומעות .
האף מריח ניחוחות ,
הידיים , ילד ברוך חובקות .
אהוב , אשר עמו חיים חולקות .
הרגליים במרחבים פוסעות ,
הנשמה יקרה,
עטופה היא ברגשות עזים .
שנושאת היא בתוכה ,
עוד משכבר ימים .
בעמקי הגוף הנושם ,
שיצר האלוהים ,
בתוך רחמה של האם .
בעמקי הגוף הנושם
|
|
|
|
צלילי כינור
בחדרי צלילי כינור מתנגנים בליבי געגועים מציפים
לימים אחרים
לעיר הקטנה שהכרתי כל פינה
איך היא השתנתה
בנייינים גבוהים נבנו בתוכה לאורך השנים
החנויות דברי נוי מארצות נוכריות מייבאים
אפילו השדרה הארוכה כבר לא מה שהייתה
אין זוגות המתלכים יד ביד
מבטיחים לאהוב לעדי עד
קשובה אני לצלילים אשר אותי לוקחים
אל מחוזות אחרים
ל טיולים הארוכים ברחבות לשדרת האוהבים
בגזעי עציה דברי אהבה היו חרוטים
הכל מתערבב בצלילים
אך בין כל ההמולה שבעירי נוצרה
עודני יכולה למצוא פינה קטנה
לאותם דברי אהבה שנאמרים שהלב הולם והידיים זו בזו נאחזות
כשמתגלים הסודות
|
|
|
|
גווני הבדידות
גווני הבדידות כה קרים
ומורגשים
שהערב בא וזהרים בו הכוכבים
בנפשו של אדם זיכרונות רדומים מתעוררים
לכן כשנופל כוכב אל האדמה
מביע הוא תמיד משאלה
לחיות בתוך צבעי אהבה יפים
לחלוק בשניים חיים
ודרכן להמיס אֶת גווני האפור שבתוכה חבויים
|
|
|
|
כשהאור בא אל אוויר העולם
השמש עולה מבין ההרים והרחובות עוד לא הומים
מחלון ביתי מתבוננת אני ביופיים הססגוני
ושואלת בהרהורי
מה יש בתוכם
שבכל התבוננות נמשכת אני לשם
אולי אלא אותם פסגות שמהן ניתן לצפות
על כל הרחובות שעודם בשקט שרויות
והמכוניות בשלל הגוונים בצידי הבתים חונות
או שמה זאת הרוח ששריתקה
לי נשמעת עתה כיללה
של חתול קטון היושב בגוגו של מקלט מפר דממה
אולי אלא אותם שיחים קוצניים שגדלים בבוא הגשמים
וקרני שמש זהובים
או החולות היפים שמקשטים תמרוקי בשמים
שמפרק תמנע נקנים
מה יש בהרים שהם אותי שובים
הפסגות הגוונים הדר הצווחה
השלווה השרויה מעל הפסגה
כאשר אסגור את חלוני הרחוב יזרום כנהר אל ים השגרה
שתביא בחיקה הרפתקה והתחלה חדשה
לאדם
כשהאור בא אל אוויר העולם
|
|
|
|
הלב גלוי
הלב גלוי עכשיו
מכל סודותיו
מפני שאין הנחות
ולא דרכים קלות
כל המכאובים שכאב
שחררתי מעליו
את שהסתרתי בוורידיו
|
|
|
|
ספרי לי אימי על הארץ האחרת
ספרי לי אימי אני מבקשת
על הארץ האחרת
שמימי לא ראיתי
אך סיפורים רבים שמעתי
עתה כל המטבח הקטן שלה
נעטף הוא בניחוחותיה
מהמתאבנים הרבים שהביאה עמה
כשעלתה לארץ הקודש בספינה קטנה
היא מתבוננת בי
אחר כך מניחה אלבום בידי
שמדפדפת ומגלה
מתוך התמונה את ילדותה
היה לי בית גדול היא מוסיפה
מול ים ניצב ואילו הייתי מגיעה
ללא צורך בנסיעה
כאשר החלו לימודיה תיק רקום הייתה נושאת בכתפה
שעליו היה כתוב שמה
עמוס היה במחברות מיוחדות ומסודרות
שבעט נובע בתוכן המילים היו נכתבות
המשיכי לספר
רוצה לשמוע עוד מזיכרונותיה ואותן לשמר
היא מספרת ואני ממשיכה לדמיין אותה
ילדה קטנה בארץ זרה שחה עם חברותיה
בשפה זרה
ועל הכמהה שבלב לעלות לארץ ישראל הקדושה
עליה מאביה שמעה
כך שהיום עומד להיגמר
הלילה את כוכביו החל לפזר
יושבות אנו במטח
שמספרת לי אימי את סיפורה שלעולם לא אשכח
ובאחד הימים הבטחתי לה
שאל מסע שורשים יחדיו ניסע
|
|
|
|
דיאלוג
בבית קפה היא והוא יושבים
על שירה שחים
הוא- מתוך מה כותבת אַת כל מילותייך היפות
היא -הן נכתבות
מתוך חיפוש וניסיון להבין נתיב חיים
עולם נשגב שהעניק לנו בשבע ימים אלוהים
הוא -בעבורי היא אי של שלווה
שהנפש זועקת מבקשת נחמה
נכתבת מילה
כך בין שיח לשיח הוגשה לשולחנם הארוחה
שתי כוסות זכוכית עם מיץ תפוזים
כיכרות לחם כפריים
ולצידם נרות רחניים
הוא -לפעמים אני מחכים ממנה
גדל בתוכה
חיוך נפרס בפניהם לאות הסכמה
היא -אכן זאת השירה נכתבת מאחד ונוגעת באחר
מעוררת זיכרונות מחוזות רגעים שהאדם עובר
בתום הערב הלב שבגופם הלם
ידעו העלמה והעלם
שמעכשיו תכתבנה בשניים השירה
שבתוכה החלה לפרוח האהבה
כפרח בניחוח נפלא
|
|
|
|
|
|
|
|
אחוז בידי
אחוז בידי בחמדה
בזמן שתשקע השמש הזהובה
נפסע בשניים לאורך השדרה
נתבונן לנו בחלונות ראווה
שנחוש קמעה עייפים מהליכה
נישב בספסל ישן נשוח שיחת רעים
בה יתגלו סודותינו הכמוסים
כשיהיה כבר מאוחר לא נלך לבתים
עד שנבטיח שנשוב גם מחר לכאן
ונעביר יחדיו אֶת הזמן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בחדר נעוריי
נשלח ב:08/12/2006 11:25:56
בחדר נעוריי לשעת ערב מאוחרת שאור אחרון כבה ונשמע המנעול בדלת
ואת הבית עוטף השקט
אז אני מדפדפת לי בתמונות אשר לפי הסדר באלבום מסודרות
ונזכרת בתקופות אחרות
הנה כאן אני בגן משחקת במשחקי נדמה לי ביושבי בסוס הנדנדה דוהרת למרחקים
בתמונה אחרת נושאת בכתפי תיק עמוס מחברות וספרים
עומדת מול שער ברזל מנופפת לשלום להורים ונכנסת ללמוד לראשונה על סודות החיים
בין השחור הלבן לצבעוני מגלה מחדש את עצמי
גם בפרטים הקטנים שסבבו סביבי
כמו למשל שקיק החלב בקנקן
החוגה שהחלידה מזמן
הפטיפון הנושן
האומנם כל אלו חלפו עברו
ואליי לעולם לא ישובו
רק התמונות לשעת ערב מעוררות בי געגוע לאותם ימים קסומים
שאני כבר אישה יותר בוגרת והם לנצח יקפאו באלבומים
|
|
|
