איך יתגברו קרני התקווה

איך יתגברו קרני התקווה
ויעצרו הדאגות,
עם ימים חסרי שלוה
המכים בכה רב לבבות.

מה פגענו, מה עשינו
למה אלה הקירות?
לאן מופנים רגעי חיינו,
עת קרבים ענני המלחמות?!

הרי קדשנו כל רגעינו,
במבט המש דורות,
שימשיכו את מיטב יצירתינו
בשלוה ובתקוות.

מנהיגים ממתקים את השפתיים;
הבטיחו לנו זוהר ותקווה.
אך משם אש תופת משלחים
עת עלו על הפסגה.

אינם יודעים איך לכבות
את האש שאלינו מתקרבת;
מוסיפים בנזין ללהבה,
שאת כולנו מסכנת

זה לא אש דלילה מענפי עצים.
זה קרמטוריום רחב ידים.
זה מחנק ממית בלי קרב,
לנו ולעמי ערב.

זו העת לעצור ולשלב ידיים;
נסמוך על עצמנו בלי כאלה מנהיגים.
נעצור בעצמנו מהלכי מלחמה,
כי רק בנו תחזור לשרור התקווה.

אל נקבל מלחמה כגזירה משמים;
נזכור כי זאת קרה במלחמת עולם.
נחישות השלום הזורם בחיים,
נותנת את הכוח לניצחון האדם.

האני מתחבר לכלל המאוחד

אל תוותר על האני בתוך הכלל
הוא לא פחות חשוב מהאחר.
אתה יוצר מתוך האני; לוותר חבל
מה שתיצור, עם הכלל מתחבר.

התרבות נוצרת מהחיים בכל פינה,
בה האדם ממשיך חייו ביצירה.
פרודי קורות והגות ביחד מתחברים,
בתרבות הגואה אל מעבר לזמנים.

מתמזגים אדם בתוך המדינות;
ויומם כתובים בתרבות הדורות.
וביטוים שונים כמו אלפי פרחים,
בעולמנו המיושב בצורות חיים.

נדע לחבר כל הטוב שנוצר,
שהיה ויהיה היום ומחר.
נימי התחברות יפריחו צורות;
לבבות בני האדם בהמשך התקופות.

10.10.2002 באר-שבע

אוי ואבוי לאדמה

אם תפרוץ מלחמה
לא ישארו קברי אבות.
במרחבים שרידי עדרי אדם
בלי דתות, לאומים ומדינות.

כה הלהיטו מנהיגים
לא הבינו מהלכים.
אם כדור יפגע באדם
יחדל השקט בעולם.

לא חיפשו דרכי מוצא
במרוץ מטופש למלחמה.
אך היכן יהיו המובילים
עת יהיו מליוני פליטים.

מה למדו שם בפסגה;
זה לא משחק שחמט בלי דם.
כזאת עוד לא היה בעולם
אוי ואבוי לאדמה!

כה זולים יהיו חיי אדם
זרוקים כמו כלבים מתים.
מה עוללים לנו מנהיגים
גרועים, שפלים אין כמותם?!

הם פתחו לנו שערי גיהינום
מוכים ליבנו יום יום.
היכן נמצא שרידי תקווה?
למה זאת לנו קרה?!

17.9.2002 באר-שבע

התאחדו כל שוחרי - השקט!

יתאחדו כל שוחרי השקט
והחיים והשלווה!
בכל עת ובכל מצב
נגיד לא! למלחמה.

יש שמעו צלילי הצפרים,
הגורמים לנו טוב בלב.
נתהלך בין בני חיים,
בלי שנאה וכאב.

נשב בצל עץ עם תפרחת,
החודר ללב ומשחרר.
כל הלחץ יתפרק ויעורר
רגשות בטבע יחד.

מבט תינוק מחייך
וילדה שם מתהלכת.
יוסיפו לנו ועוד איך,
בסביבה כה מבורכת.

נביט בשמש; נתמלא בחום;
ויש חִיוּת לכל היום.
גם הכוח המרענן בנוף,
יעשה לנו הרבה טוב.

מהאדמה פורצים מעיינות;
מים זכים בשביל החיים.
ומעצים תקטוף פירות
תזכור זאת ימים רבים.

לנוף חיים יש סכנה;
מה יהיה, הופיעו פראי אדם.
כל העולם כמרקחה;
הנעצור התקדמותם!

נביט בטוב שיש לנו
קבלנו זאת על פני העולם.
נוציא מלחמה, לעד מחיינו
ואז עוד איך נרגיש אדם!


16.09.2002

להיות קומוניסט

להיות קומוניסט בעתי התקופות
נותנת עוצמה בהלמות הלבבות!
אופק ניתן מעבר היום;
אין לה גבולות, היא בכל מקום.

קטני אמונה לא ייכנסו לזירה,
אך הכח יגבר עם יש אמונה.
בדרך סלולה של פרחי האדם,
שהרימו הדגל על פני העולם.

עברו שתי; מאות רענן הרעיון
בתקופת הקומונה במחשבה וגאון.
התגלה אז החולי; גרם חרדה
לקיום האדם ניתנה התשובה.

הרבו מהפכנים על פני העולם
סללו דרכים לשחרור האדם.
מעוני וחולי ופרוץ מלחמות
הרחיבו דרכים ותקוות זוהרות!

10.10.2002 נצרת

ברוכים האדם והמדינות

ברוכים האדם שבנו נתיבים!
ברוכות המדינות שתרמו לאחרים.
אנשים ומערכות קיימים בעולם,
בהרבה עמל וגאון שתרמו, בזכותם.

להפוך חמרי גלם לתוצרת מפעלים,
במדינות מפגרות נטולות אמצעים.
להגיד שלום חברים תצעדו אל הפריחה;
תוסיפו רבות לעמכם ולאחרים תנו עזרה.

שם מרחוק הקשר נשאר תוסס וחם;
לא ישכחו כל רגע רגשות אדם.
לא לקחת כי אם לעזור לאחרים;
אתם כבר יודעים ואנו הולכים.

לו כך היה מתנהל העולם;
למי יש ויכול לתת לאחרים.
ויהיו מרבים הנותנים מעומק הלב
היה מתחסל חולי, רעב וכאב.

מפעלי פלדה בהודו, הסכר במצרים
והרשימה כה גדולה, תהדהד בזמנים
באמנות, מדע ועוד מקצועות -
לעזור למדינות לבסס כלכלות.

מי היום מתחרה ברגש כה חם:
לא לרווח הארור, כי אם לבני-האדם.
לוותר מנחלתי למען יהיו עוד תקוות
וישתנה העולם לזמנים שיגשימו כל השאיפות!

המשורר והאמן ברגר מלך 19.8.2000